צוואות הן המסגרת המשפטית אשר מעניקה לכל אדם את הזכות להחליט כיצד יחולקו נכסיו לאחר לכתו. הזכות הבסיסית לעריכת צוואה מגיעה מעקרונות המשפט העברי, המקדש את רצונו וכבודו של האדם. מסמך זה טומן בחובו הזדמנות להשפיע על עתיד המשפחה שלכם, להתחיל את הערכים שלכם ולקבוע כיצד תיזכרו על ידי יקיריכם.
צוואות מפרטות את אופן חלוקת נכסיו וכספו של אדם לאחר פטירתו. באמצעות ניסוח נכון ומדויק ניתן להבטיח כי נכסיו של המצווה יחולקו בהתאם לרצונו. ולא פחות חשוב מכך, למנוע אפשרות של סכסוכים עתידיים. ולהעניק ביטחון ותחושת וודאות למשפחתו.
ישנם ארבעה סוגים של צוואות בישראל, והן מפורטות בסעיף 18 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965. החוק קובע כי האפשרויות הן שהמסמך יהיה בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה.
המאפיין הייחודי של צוואה בכתב יד הוא שכל מילה בו חייבת להיכתב בכתב ידו של המצווה. כאשר היתרון המשמעותי הוא היכולת לערוך אותו לבד, ללא תלות בעדים או בעורכי דין. אם בחרתם להביע את רצונכם האחרון בדרך זו, חשוב שתדעו. אתם חייבים לכתוב הכול בעצמכם, ולא לשכוח לציין תאריך וחתימה. אחרת, הצוואה לא תהיה תקפה.
המאפיין המרכזי של צוואה בעדים הוא שנדרשת חתימה עליו בנוכחות שני עדים. על פי החוק, על העדים להיות בגירים שאינם פסולי דין. ועליהם להצהיר, בחתימתם, כי הם או בני זוגם אינם נהנים בצוואה. נוכחות העדים במעמד החתימה מספקת הגנה משפטית עתידית הקשורה לכשירותו המנטלית של המצווה. וכן לטענות בנוגע לנסיבות עריכתה.
צוואות של אדם יחיד הן הנפוצות והמוכרות יותר. המצווה מפרט את רצונותיו לגבי חלוקת רכושו בנוכחות שני עדים כשירים, אשר מאשרים בחתימתם כי ההליך נערך מרצונו החופשי, בהיותו צלול בדעתו. ומבין את משמעות פעולתו. בחתימתם מספקים העדים הגנה משפטית מפני טענות עתידיות לגבי כשרותו או השפעות חיצוניות.
צוואות הדדיות נעשות גם הן בפני שני עדים. אך היא כוללת גם שני מצווים המעוניינים ליצור מסמך המאחד את רכושם ואת רצונותיהם. כל אחד מבני הזוג מוריש את רכושו לבן הזוג השני, ולאחר פטירת שניהם, הרכוש עובר ליורשים בהתאם לרצון בני הזוג. משום שצוואה הדדית יוצרת מערכת של זכויות והתחייבויות הדדיות בין בני הזוג, ישנה התייחסות מפורטת לכך בסעיף 8.א' לחוק.
צוואות בפני רשות נעשות בנוכחות גורם רשמי מהמערכת המשפטית. – שופט, רשם בית משפט, רשם לענייני ירושה או נוטריון. הימצאות הגורם הרשמי במעמד העריכה מעניקה למסמך תוקף מיוחד, תוך יצירת מעטפת משפטית חזקה ואמינה. הרשות המוסמכת אחראית לוודא את תקינות ההליך, זהות המצווה וכשירותו המשפטית. הבחירה בין עריכת המסמך בעל פה או בכתב נתונה בידי המצווה, כאשר בשני המקרים הרשות המוסמכת מפקחת על התהליך ומאשרת את תקינותו.
הליך משפטי זה יכול להתבצע רק במצבים מיוחדים בהם אדם מצוי בסוף ימיו ואינו מסוגל לערוך מסמך בכתב אשר יסדיר את אופן חלוקת העיזבון. החוק דורש כי המצווה יאמר את רצונו בפני שני עדים המבינים את שפתו. תפקיד העדים הוא לתעד במדויק את הוראות המצווה. ולהפקיד את המסמך אצל הרשם לענייני ירושה בהקדם האפשרי. חשוב לדעת כי תוקף המסמך מוגבל בזמן. אם המצווה לא נפטר תוך חודש מיום עריכתו, הצוואה לא תהיה תקפה.
ירון בן שי
הסכם ממון וצוואה הם שני מסמכים משפטיים שעורכים לצורך תכנון והעברת נכסים, אך הם שונים זה מזה במהות ובתוקף המשפטי שלהם. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהסכם ממון מסדיר את חלקו של כל אחד מבני הזוג ברכושם, לאורך שנות חייהם. צוואות מסדירות את אופן חלקת הרכוש של המצווה לאחר פטירתו. יתרון משמעותי של הצוואה היא האפשרות ליצור נאמנות בצוואה. מנגנון זה מאפשר למנות נאמן שינהל את הרכוש עבור הנהנים בצוואה. וזאת בהתאם להוראות שקובע המצווה. הבדל נוסף הוא שהסכם ממון הוא מסמך שדורש הסכמה של שני בני הזוג. ודורש אישור של בית משפט, או נוטריון. זאת בשונה לצוואה שהיא מסמך אישי וחד צדדי, אותה ניתן לשנות בכול שלב.
לצד החופש הרב שמעניק החוק בעריכת צוואות, נקבעו סייגים על מנת לשמור על האינטרסים והאוטונומיה של המצווה. ראשית, המחוקק אוסר על אדם להתחייב בפני אחרים לארוך, לשנות או לבטל את המסמך.
כמו כן, המחוקק לא מאפשר הכללת סעיפים השוללים את האפשרות לערוך שינויים עתידיים במסמך. וחשוב מכל, המחוקק מנע את האפשרות להאציל לאחר את סמכות קביעת תוכן המסמך. מתוך התפישה כי זו זכות אישית שאינה ניתנת להעברה.
ניסוח צוואות דורש איזון בין שני אינטרסים מרכזיים: הגשמת רצונו המלא של המצווה מצד אחד. ושמירה על שלמות המרקם המשפחתי מצד שני. מורכבות זו דורשת תשומת לב יתרה לכל פרט בניסוח. מאחר שכל אי-דיוק יתגלה רק כשלא ניתן יהיה לברר את כוונת המוריש.
לכן, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין המתמחה בדיני ירושה. על מנת להבטיח כי הצוואה תעמוד בכל הדרישות החוקיות ותשקף באופן מדויק את רצון המצווה.
